זירת על

חופש הביטוי

זכות בסיסית המגינה על יכולתנו להביע עצמנו, לומר את מחשבותינו, לבטא את רעיונותינו ואת אמונותינו, בכל דרך חוקית שנמצא לנכון. הזכות של כל אדם לומר ולפרסם את אשר על לבו. זכות זו קשורה לכמה זכויות נוספות: הזכות להפגין, זכות הציבור לדעת שהרי לא ניתן לגבש דעה ללא קבלת  המידע הרלוונטי  ועוד. יש גישות שונות המגדירות את הטיעון המוסרי בזכות חופש הביטוי כחלק מהשלטון הדמוקרטי, ביניהן: 

1 ) כאמצעי לגילוי האמת; 

2 ) למיצוי עצמי; 

3 )כאמצעי לתפקוד ולהעמקת הדמוקרטיה; 

4 )כאמצעי ליציבות חברתית. מאידך, קיימות מגבלות על התקשורת בסוגיית הצנזורה הביטחונית, הגנה מדיבה ולשון הרע, הגנת הפרטיות ועוד.

דמוקרטיה

היא שיטת ממשל בה לכלל האזרחים במדינה ללא הבדל הזכות לבחור ולהיבחר להנהגת המדינה בכל מספר שנים מוגבל ומוסכם בישראל: אחת לארבע שנים(. בשיטה זו, יש הקפדה על הפרדת רשויות ובלמים ואיזונים בין מוסדות הכוח בחברה ועל כך שהכרעות הרוב מביאות בחשבון את זכויות המיעוטים באותה מדינה ואת חרויות הפרט )כגון הזכות לחופש ביטוי גם בנושאים השנויים במחלוקת, כבוד האדם וחירותו וכדומה(. בהקשר זה, כלי התקשורת הפועלים בחברה דמוקרטיים זכאים לחופש פעולה מלא ומשמשים, למעשה, כלי המאפשר לקיים את זכות הציבור לדעת וזרוע לביקורת פעולות השלטון )"הרשות הרביעית", לצד הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת[1].

שוק דעות פתוח

מרכיב מרכזי וחשוב ביותר בעקרון חופש הביטוי במשטר דמוקרטי. משמעו: מתן זכות להשמעת כל הדעות ללא הגבלות, במסגרת החוק קרי, הסתה או קריאות גזעניות אינן נכללות בחופש הבעת הדעה. שוק דעות פתוח חשוב מנימוקים שונים: לביטוי הדעה והחשיבה של הפרט, ,כדי לעודד שיח מצד כל קצוות האוכלוסייה, מעניק תחושת שייכות כחלק מהקולקטיב הלאומי ולמען הגברת היציבות החברתית, חשוב לתחרות בין דעות שונות ומגוונות בחברה, למען בירור ולגילוי " האמת ".

פייק ניוז

חדשות שאינן נכונות. ההגדרה הראשונית לפייק ניוז מדברת על "מידע מומצא לחלוטין שמטרתו להונות קוראים על-מנת להגדיל תנועה לאתרי אינטרנט וכך לגרוף רווח כספי או פוליטי". הכוונה לידיעות חדשותיות כוזבות שמתחזות להיות אמיתיות ונכונות. הבחירות לנשיאות ארה"ב העלו את המושג לתודעה הציבורית הרחבה )תומכי הילארי קלינטון טענו כי אחת הסיבות להפסד בבחירות טמונה בפייק ניוז שהפיצו תומכי טראמפ, בעוד שבמסיבת עיתונאים לאחר היבחרו לנשיא ארה"ב האשים טרמפ בעצמו את התקשורת האמריקאית בפרסום פייק ניוז על קשריו עם רוסיה(. ברשת האינטרנט ישנם אתרים שלמים שכל מטרתם הינה הפצת מידע מוטעה ומטעה. מנועי החיפוש ורשתות חברתיות משקיעות משאבים רבים בניסיון להתמודד עם התופעה

פוסט אמת

תרבות פוליטית שבה חלק ניכר מן השיח הציבורי מבוסס על פנייה אל הרגש ועל דעות אישיות, במקום שהאמת והעובדות יעצבו את דעת הקהל, ובלי להתייחס באופן קונקרטי לפרטיה של המדיניות הציבורית. בתרבות הדיגיטלית החדשה לכל אדם עם מחשב וגישה לאינטרנט, יש דרך להביע את דעותיהם במרחב הציבורי ולהציגן כעובדה. קולו של כל אדם עשוי להישמע לגיטימי כעובדה באמצעות משתמשים המאשרים אותו אחד לשני ומכירים בו. התוכן נשפט לעיתים קרובות לפי מספר התגובות וה"הקלקות" שהוא זוכה להן, על פני בדיקה מחקרית ואמינה של העובדות. בעידן השפע של המידע הנגיש לכל, המשתמשים מתמקדים בהכרת מידע בסיסי, על פני בדיקת המידע או גיבוש עמדה עצמאית משלהם. האינטרנט מאפשר למשתמש לבחור את מקורות המידע שלו ובכך לחזק את עמדותיו ותפיסותיו, במקום לבחון אותן, מול מקורות אחרים.

רב תרבותיות

מושג המציין דיאלוג, כבוד הדדי, קבלת השונה, סובלנות, ויצירת מכנה משותף עם תרבויות אחרות ועם בני אדם מתרבויות אחרות. חברה שמדגישה את השונות בין אחד לשני – ואף מחזקת אותו. גישה זו מדגישה את הריבוי כמרכיב יסודי של החברה, והיא אינה מטשטשת את ההבדלים בין הזהויות השונות. בחברה רב תרבותית אין היררכיה תרבותית. גישה שמתנגדת לתרבות "עליונה ומועדפת" ותרבות "נחותה" אלא מעדיפה תרבות מגוונת ולא אחידה.

פופוליזם

סגנון בתקשורת פוליטית  הן מימין והן משמאל(, המכוון אל ההמונים, המשתמש במסרים פשטניים, שעיקרם הוא חלוקת החברה לשני חלקים: "העם"  האמיתי, הפשוט, הטהור, בעל המעלה מול "האליטה המושחתת". הפופוליסטים, המציגים את עצמם כדוברי העם שקולו אינו נשמע, משיגים באמצעות כך אהדה, למרות שלעיתים קרובות הם אינם מציעים פתרונות מעשיים קרי, מורכבים(  לבעיות החברתיות ולדאגות הפרט אלא רק החלפת האליטה הקיימת.

הטיה

המסרים העוברים בתקשורת אינם אובייקטיבים ואינם יכולים להיות אובייקטיבים במובן זה שהם מושמעים מפי אנשים מסוימים בכלי תקשורת מסוימים בהקשר חברתי-תרבותי מסוים (קרי, אדם אחר מכלי תקשורת אחר בהקשר אחר, היה מספר על אותה התרחשות באופן אחר). הצפייה מאנשי תקשורת שיהיה הגונים ומאוזנים, כלומר, שיציגו, ללא משוא-פנים, את מכלול העובדות לאירוע מסוים )גם כאן יכולה לעלות השאלה "מהו המכלול הרלוונטי"(. יחד עם זאת, ברור כי בכלי תקשורת יש 3 גם הטיות שונות שאפשר להצביע עליהן: ברור כי ברוב התקשורת החופשית בארץ ובעולם יש הטיה ליברלית )קידום ערכים של זכויות אדם וחרויות הפרט( וזאת מכיוון שתקשורת חופשית תלויה בערכים אלו. הדרך לקבל תמונה מלאה יותר של המציאות )ובכך גם לבחון את כלי התקשורת( היא להשוות סיקור של אותו אירוע בכלי תקשורת שונים.

מסגור

המונח מסגור מתייחס לדרך הצגת העובדות בתקשורת ולהשפעה שיש לכך על הציבור, המסגור מסייע לציבור להבין, לפרש ולארגן מידע או אירועים. כל סיפור מורכב מאינספור פרטים שאין יכולת להציג את כולם. לכל סיפור יש כמה זוויות ראיה, כמה אפשרויות מיון, ניתוח או דגש חלופיות. בחירה בזווית ראייה אחת פירושה בחירה במסגרת מסוימת שדרכה מדווח העיתונאי. נחשוב על מסגור כאל מסגרת שאנו כופים על המציאות. נסתכל על הנוף ואז נסתכל עליו מבעד למסך המצלמה של הסמטארטפון שלנו. ברור כי המסגרת של התמונה לא יכולה לתפוס את כלל המציאות. כך גם בתהליך התקשורתי: מתוך פרטי המציאות בוחרת התקשורת את המסגרת עפ"י פרקטיקות העבודה הרגילות שלה והמסגרות שכבר קיימות מן העבר, שאלו מושפעים מהתרבות והחברה בה פועלת התקשורת. מסגרת המדיה עונה לשאלה מה קורה שם? )כלומר היא מארגנת התרחשויות לכדי אירועים מוגדרים: "האסון", "הניצחון", "חוק וסדר"(. המסגרת נבחרת ע"י התקשורת מתוך מספר מבנים מארגנים אפשריים, ובעשותה זאת, מחזקת התקשורת בצרכן כיוון פרשני מסוים ולא אחר. לדוגמה, את נתוני דו"ח העוני אפשר להציג בצורה מלודרמטית ולהראות מקרר ריק אצל משפחה ענייה , אבל אז בסוף הכתבה העיריה נחלצת לעזרת המשפחה, ובעיית העוני "נפתרת"; ואפשר למסגר זאת לא כבעיה פרטית אלא כבעיה של הזנחה ממשלתית, שיש לה אחראים. הבחירה במסגרת הראשונה, האפיזודית, משחררת מאחריות את הגופים הרלוונטיים.

ייצוג

דימוי המבקש לשקף או לשחזר בטקסט דבר מה מן העולם האמתי. הייצוג הוא תמיד תוצר של יוצרי הטקסט ותיווך של המדיום שבו הוא מועבר ,על כן, הייצוג לעולם יהיה פשטני ומוגבל לעומת המציאות. תוצרי התקשורת הם נדבך משמעותי בעולם הסימבולי )יחד עם תוצרי עולם הספרות למשל(. בעולם הסימבולי משתקף העולם הריאלי, אך הוא תמיד רק שיקוף מסוים של מציאות ולא המציאות עצמה. כדי לשקף את המציאות משתמשת התקשורת בסמלים )סימנים מילוליים, חזותיים וקוליים(, כשיוצרי הטקסט, המפיקים, בוחרים באילו סמלים להשתמש, כיצד להשתמש בהם, ובאיזה מדיום. שאלות לגבי ייצוג עולות בהקשר לשאלה את מי אנו רואים על המסך שלנו )שאלת כמות הייצוג של קבוצות מוחלשות בחברה( ובאיזה אופן אנו רואים את הייצוג )האם תמיד נראה קבוצות מוחלשות רק בהקשר שלילי?(. מכאן ברור כי תהליך הבחירה של המי, המה והאיך יוצג היא שאלה פוליטית והיא כרוכה, כמו בכל תוצר של מדיה, בהבנייה חברתית של המציאות. רב תרבותיות והדרה.

מדיה מסורתית

נהוג לכנות את כלי התקשורת שפעלו לפני העידן הדיגיטלי כאמצעי מדיה מסורתיים  למרות שגם הם עברו שינויים משמעותיים בעידן הדיגיטלי, ואף הם עושים שימוש ביתרונות של המדיה החדשה(. באמצע המאה ה-15 הופיע הדפוס כאמצעי תקשורת המונים, ובאמצעותו הודפסו בתוך זמן קצר מיליוני ספרים  ובהמשך עיתונים . תקשורת ההמונים קיבלה תאוצה בשלהי המאה ה-11 ובראשית המאה ה-20 כשהופיעו אמצעי תקשורת שאינם מודפסים  לאחר הטלגרף והטלפון, הרדיו והטלוויזיה.

מדיה דיגיטלית

"אמצעי התקשורת החדשים", פועלים כבר למעלה משני עשורים (כלומר, כבר לא כה חדשים) ויש המכנים אותם אמצעי התקשורת הדיגיטליים. הכוונה לשלל אמצעי התקשורת שהופיעו עם כניסת האינטרנט ובעיקר עם עליית הפס- הרחב וקצבי העברת המידע המהירים )בישראל: ראשית המאה ה-21 ,)כך שאופני העברת המידע והשימוש בו השתנו באופן דרמטי. בעקבות עליית אמצעי תקשורת אלו, צמחה עיתונות מקוונות שכבר אינה תלויה בהדפסה ובמחזור החדשות הישן, אלא היא מתעדכנת באופן תדיר; וכן צמחו רשתות חברתיות מקוונות, שאף הן משמשות להעברת מידע מידית. בסביבת מדיה זו קל יותר גם לאלו שאינם עיתונאיים מקצועיים להעביר ולהפיץ מידע ולזכות לחשיפה.

בעלות צולבת

ריכוז בעלות של גורם אחד על מגוון אמצעי תקשורת מאותו תחום למשל קבוצת עיתונים או ממספר תחומי תקשורת. הגורם השולט בכלי התקשורת יכול לקדם אינטרס כלכלי, פוליטי, משפטי וכו' שלו, או של מי שהוא רוצה בטובתו, או להפך – לפגוע ולשבש. ההתערבות יכולה להיות על-ידי חסימת מידע, גימודם או טשטושם של דברים, או דווקא להפך, על-ידי הדגשה והבלטת יתר. כל אלה יכולים להתרחש גם ללא התערבות ישירה של הבעלים, למשל, במקרים בהם עיתונאים נזהרים מיוזמתם שלא לפגוע באינטרסים של מעסיקיהם, בעלי אמצעי התקשורת. התערבות כזו בתכנים 2 המופצים לציבור משבשת את הזרימה החופשית של המידע, את חופש הביטוי וחופש הביקורת, ובכך פוגעת ביסודות המשטר הדמוקרטי.

קשרי הון שלטון עיתון

מתארים את משולש האינטרסים בין בעלי הון ,פוליטיקאים וגופי תקשורת. קשרים אלה נובעים משילוב אינטרסים וכן מקשרי ידידות ואינטרסים בין אנשים בתחומי העסקים התקשורת והפוליטיקה. הקשרים האלה גורמים לעיתים קרובות לעיוותים שונים בתפקוד של מוסדות ולפגיעה ברווחה של כלל החברה על ידי הסתרת מקרי שחיתות, ופגיעה בתפקוד של השוק, הממשלה, והעיתונות. לגופי תקשורת, לפוליטיקאים ולאנשי עסקים, יש אינטרסים משותפים המייצרים תלות הדדית, גם כאשר פרוש הדבר פגיעה בציבור בדרכים שונות. פוליטיקאים, שרים, פקידים בכירים ומפלגות מעוניינים בסיקור אוהד, באזכורים רבים בתקשורת ובמניעת חשיפה תחקירים ושערוריות. עיתונאים וגופי תקשורת יכולים להציע סיקור אוהד לפוליטיקאי, משרד ממשלתי, או איש עסקים ויכולים גם למנוע תחקיר מביך שהם קיימו וכן לקדם או לעצור תחקירים בעקבות מידע חדש שהגיע אליהם. במקרים מסוימים גופי תקשורת גדולים מסוגלים לבצע צנזורה על נושאים מסוימים או להציג אותם באור שנוח לתאגיד או לפוליטיקאי. לדבר זה יש השפעה על התדמית הציבורית שהיא נכס חשוב לפוליטיקאים ולעסקים.

תקשורת מסחרית

כלי תקשורת שעיקר הכנסתם מגיע מפרסומות שהם משדרים/מפרסמים כמו ערוצים רשת, קשת, ישראל 10 בטלוויזיה, הרדיו האזורי, הערוצים היעודים כמו ערוץ 20 וכו'. כלי תקשורת אלו מתבססים על נתוני הרייטינג על מנת לתמחר פרסומות ולכן עיקר דאגתם היא לשדר תכנים שיניבו רייטינג גבוה על מנת לשמור על מקור ההכנסה שלהם ועל רווחים כלכליים.

תקשורת ציבורית

תקשורת ציבורית- כלי תקשורת )רדיו או טלוויזיה( שאינם תלויים בפרסומות על מנת להתקיים )ועל כן לכאורה משוחררים מכבלי הרייטינג ומהצורך לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר ויכולים ליצור תכנים בעלי ערך חברתי ותרבותי(.עיקר המימון שלהם מגיע מתקצוב ציבורי ועל כן הם אמורים להיות מחויבים לציבור.)לדוג ה BBC באנגליה, ערוץ 1 4 בישראל, קול ישראל ברדיו( בשנת 2017 עברה האחריות על השידור הציבורי בישראל )לאחר תקופה ארוכה וסוערת( מרשות השידור לכאן-תאגיד השידור הישראלי.