חבות התקשורת

חבות התקשורת (media accountability): חובת התקשורת לקחת אחריות על פרסומיה ולתקן הפרות מקצועיות ואתיות. הדבר בא לידי ביטוי במסירת דין וחשבון על פעולותיהם של עיתונאים ומימוש פעולה מתקנת מילולית (דוגמת התנצלויות, הבהרות ותיקונים) או מעשית (שינוי בפועל בדרכי איסוף המידע והפצתו). מקורו של המושג בתחום המדיניות הציבורית ואין לו מקבילה ברורה בעברית. התרגום הנפוץ לכך הוא אחריותיות.

אתיקה: האתיקה היא תורת המוסר. האתיקה באה להדגיש את הערכים והנורמות. מה יאה, מה מוצדק ומה ההפך מכך. הקוד האתי קובע את רף ההתנהגות הרצויה.

נורמות מקצועיות: הערכים המקצועיים של עיתונאים

אובייקטיביות: אי הבעת עמדה, נייטרליות, דיווח עובדתי נטול רגשות. הבחנה ברורה בין עובדה לדעה, סיפוק מידע מהימן.

דיוק: יש לאמת כל דבר לפני שהוא מתפרסם. אין לפרסם דבר שאינו מדויק.

איזון: מתן אפשרות שווה לצדדים השונים להשתתף בדיונים או בעימותים, מתן זמן ומקום זהה, מתן אפשרות להגיב.

נורמות אתיות-מוסריות: כללי האתיקה

ניגוד עניינים: עיתונאי יימנע ממצב שבו קיים חשש לניגוד בין חובותיו כעיתונאי לכל אינטרס אחר.

פרטיות ושם טוב: לא יפרסמו עיתון ועיתונאי, ללא הסכמתו של אדם, דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם כן קיים עניין ציבורי בפרסום.

טובת הנאה: עיתונאי לא יבקש ולא יקבל טובת הנאה כדי שידווח באופן אובייקטיבי.

בדיקת העובדות: לפני פרסום ידיעה חייב העיתונאי לבדוק את נכונותה בכמה מקורות אמינים.

תיקון טעויות, התנצלות ותגובה: טעויות, השמטות או אי דיוקים מהותיים בפרסום העובדות יש לתקן במהירות, בהגינות, ובהבלטה הראויה עם הפרסום המקורי.

חיסיון עיתונאי: לא יגלה עיתונאי מידע שנמסר לו "לא לפרסום" ולא יחשוף את זהותו של מקור המידע, ללא הסכמתו של המקור.

נאמנות לאמת: עיתון או עיתונאי לא יפרסם ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, לא מדויק, מטעה או מסלף.

הפרות עיתונאיות: אי עמידה של העיתונאי בכללי האתיקה.

חבות התקשורת וחשיבותה בחברה דמוקרטית

לכלי התקשורת יש תפקיד חשוב במדינה דמוקרטית. הם אחראים על:

א.     הפצת מידע חיוני לאזרחים.

ב.      קביעת סדר יום ציבורי ופוליטי.

ג.       פיקוח וביקורת על מוסדות השלטון.

דרכים לביצוע של חבות תקשורתית

תהליכי חבות תקשורתית נפתחים לרוב על בסיס זיהוי הפרה על ידי אזרח, איש ציבור או ארגונים אשר תפקידם לפקח על תוכני התקשורת. הם דורשים מארגון התקשורת לבדוק אם יש בדיווח חריגה מכללי האתיקה.

הגורמים שמזהים הפרות עיתונאיות

א.     האזרחים (הציבור): על ידי ביקורת ברשתות החברתיות, פנייה ותלונה לארגון התקשורת שמבצע את הטעות או לכנסת. טוקבקים, בלוגים, תוכניות רדיו ועוד.

ב.      אנשי ציבור ופוליטיקאים: על ידי פרסום ברשתות חברתיות וראיונות בתקשורת.

ג.       ארגונים שעוסקים בפיקוח על התקשורת ובניטורה: כמו מבקר המדינה, האתר העין השביעית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, קשב, אג'נדה, האגודה לזכויות האזרח ואחרים.

ד.      מוסדות התקשורת עצמם: שמבקרים זה את זה ואת עצמם כדי לשמור על על אמון הציבור ועל מעמדם כעצמאיים.

ה.     גופי אסדרה: הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, מועצת העיתונות, המועצה לשידורי כבלים ולוויין, משרד התקשורת.

גורמים שיכולים לחייב את ארגוני התקשורת לתקן את ההפרה

א.     מועצת העיתונות: גוף שאחראי על בדיקת תלונות בכל הנוגע להפרות אתיות של גופי העיתונות בישראל. הוא הוקם על ידי העיתונות ויושבים בו מו"לים, עורכים, עיתונאים ונציגי ציבור.

ב.       פניות הציבור של תאגיד השידור הישראלי.

ג.       המועצה לשידורי כבלים ולוויין: גורם חוץ-מוסדי – רגולטור ממשלתי.

ד.      הרשות השנייה: מטפלים בפניות הציבור לגבי שידורי הטלוויזיה והרדיו. גורם חוץ-מוסדי זה הוא רגולטור ממשלתי.

חופש הביטוי

זכותו של כל אזרח במדינה דמוקרטית להביע את דעתו ולפרסם מידע בכתב, בקול ובתמונה.

כך הוא משתתף ב"שוק הדעות" שחיוני לקיומה של הדמוקרטיה. חופש הביטוי מוגבל רק במקרים קיצוניים, כאשר קיימת סכנה ממשית לפגיעה בזכויות אחרות.

חופש הביטוי כולל את חופש המידע – זכותו של האזרח לקבל מידע המצוי בידי הממשל והמנהל הציבורי או כזה הנוגע לפעולתם. זכות הציבור לדעת היא זכותו של האזרח לקבל מידע המצוי בידי מוסדות השלטון או נוגע לפעולתם. בין היתר, חופש זה מחייב את:

חופש העיתונות פעילות חופשית של התקשורת, כדי שתוכל לבצע את תפקיד השמירה על הדמוקרטיה, כולל ביקורת על השלטון ומוסדותיו.

פלורליזם חשיפת הציבור למגוון הדעות הקיימות כדי שיוכל לגבש עמדה, גם אם מדובר בדעות קיצוניות. הפלורליזם כולל בתוכו גם מגוון של אמצעי תקשורת.

חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מוגדרים כזכויות על, ומחייבים את העיתונאים למקצועיות ולהוגנות.

התפיסה הרעיונית העומדת בבסיס חופש הביטוי: חופש הביטוי הוא אבן יסוד במדינה דמוקרטית. מדובר בזכות בסיסית המגנה על היכולת של כל אדם לומר ולפרסם את אשר על לבו ובזכות של אדם לשמוע, לקרוא או לקבל מידע. הגישות המנמקות את קיומו של חופש הביטוי (הצדקות) הן: אמצעי לגילוי האמת, אמצעי למיצוי עצמי, אמצעי לתפקוד ולהעמקת הדמוקרטיה, אמצעי ליציבות חברתית.

הגבלות על חופש הביטוי: בחברה דמוקרטית חופש הביטוי חשוב גם לפרט וגם לחברה, אך הוא לא זכות מוחלטת שאין להגבילה. הקניית חופש ביטוי מוחלט לאחד מקפחת את חירותו של האחר. לכן ישנם מקרים שבהם חופש הביטוי של העיתונות וזכות הציבור לדעת עלולים לפגוע בזכויות אחרות חשובות לא פחות (ערכים מתנגשים) כמו:

1. חופש הביטוי מול פגיעה אפשרית בביטחון המדינה: פרסום מידע ביטחוני באופן חופשי עלול לסכן את האזרחים ולפגוע בביטחון המדינה, כי המידע המתפרסם בתקשורת חשוף לכולם, גם לאויבים. לכן ישנו גוף בשם הצנזורה הצבאית שמפקח מראש על המידע הביטחוני המתפרסם בה ומונע פרסומים הנתפסים בעיניה כפוגעים בביטחונם של המדינה, חייליה ואזרחיה.

דוגמה: האם לפרסם היכן הוצבו עמדות כיפת הברזל? מצד אחד חשוב שהציבור ידע; מצד שני אסור שהאויב ידע.

2. חופש הביטוי מול פגיעה אפשרית בשם הטוב: פרסום מידע חופשי על אישים ציבוריים עלול לפגוע בשמם הטוב. בישראל אסור להוציא את דיבתו של אדם רעה, כלומר לפגוע בדמותו בעיני הציבור, ועל מוציא הדיבה חלה חובה לפצות את הנפגע.

דוגמה: האם לפרסם מידע על התנהלותה של אשת ראש הממשלה? ואולי לא, כדי לא לפגוע בשמה?

3. חופש הביטוי מול פלישה תקשורתית לצנעת הפרט: פרסום מידע חופשי שעלול לפגוע בזכותו של אדם לפרטיות, במיוחד בנוגע לאישים ציבוריים.

דוגמה: האם לפרסם מידע על מחלה של ראש הממשלה? מצד אחד זכותם של האזרחים לדעת; מצד שני פרסום המידע הרפואי יפגע בזכותו לפרטיות.

פייק ניוז (fake news): חדשות שאינן נכונות. ההגדרה הראשונית לפייק ניוז מדברת על "מידע מומצא לחלוטין שמטרתו להונות קוראים כדי להגדיל תנועה לאתרי אינטרנט וכך לגרוף רווח כספי או פוליטי". הכוונה לידיעות חדשותיות כוזבות שמתחזות להיות אמיתיות ונכונות. הבחירות לנשיאות ארצות הברית העלו את המושג לתודעה הציבורית הרחבה (תומכי הילארי קלינטון טענו כי אחת הסיבות להפסד בבחירות טמונה בפייק ניוז שהפיצו תומכי טראמפ, בעוד שבמסיבת עיתונאים לאחר שנבחר לנשיא ארצות הברית האשים טרמפ בעצמו את התקשורת האמריקאית בפרסום פייק ניוז על קשריו עם רוסיה). ברשת האינטרנט ישנם אתרים שלמים שכל מטרתם היא להפיץ מידע מוטעה ומטעה. מנועי החיפוש ורשתות חברתיות משקיעים משאבים רבים בניסיון להתמודד עם התופעה. להרחבה ניתן להיעזר בכתבה של שחר סמוחה ב"גלובס": http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001179022

פוסט אמת (post-truth): תרבות פוליטית שבה חלק ניכר מן השיח הציבורי מבוסס על פנייה אל הרגש ועל דעות אישיות, במקום שהאמת והעובדות יעצבו את דעת הקהל, ובלי להתייחס באופן קונקרטי לפרטיה של המדיניות הציבורית. בתרבות הדיגיטלית החדשה לכל אדם עם מחשב וגישה לאינטרנט יש דרך להביע את דעותיו במרחב הציבורי ולהציגן כעובדה. קולו של כל אדם עשוי להישמע לגיטימי כעובדה באמצעות משתמשים המאשרים אותו זה לזה ומכירים בו. התוכן נשפט לעתים קרובות לפי מספר התגובות וההקלקות שהוא זוכה להן, במקום על פי בדיקה מחקרית ואמינה של העובדות. בעידן השפע של המידע הנגיש לכול, המשתמשים מתמקדים בהכרת מידע בסיסי במקום לבדוק את המידע או לגבש עמדה עצמאית משלהם. האינטרנט מאפשר למשתמש לבחור את מקורות המידע שלו ובכך לחזק את עמדותיו ותפיסותיו, במקום להעמיד אותן במבחן המציאות.

מועצת העיתונות בישראל: גוף וולונטרי שהקימו במשותף אנשי עיתונות (מו"לים, עורכים ועיתונאים) ונציגי ציבור – כמו גופים מקבילים בעולם. המועצה מופקדת על שמירת הערכים של עיתונות חופשית וטובה, ובמסגרת זו היא קובעת את כללי האתיקה החלים על כלי התקשורת ואוכפת אותם. מטרותיה המרכזיות של המועצה הן: לשמור על חופש העיתונאות וזכות הציבור לדעת, להגדיר כללי אתיקה לכל העוסקים בתקשורת ולפקח על קיומם.

מועצת העיתונות דנה בתלונות על הפרת כללי האתיקה העיתונאית. היא מפעילה בתי דין לאתיקה, שבסמכותם לגזור על עיתונאי או כלי תקשורת עונשים שונים: מאזהרה ופרסום התנצלות ועד פרסום ההחלטה נגדו בעיתונים.

מסמך נקדי: מסמך העקרונות שחיבר איש קול ישראל נקדימון רוגל ב-1972 ובו מפורטים כללי האתיקה החלים על העוסקים בעיתונות משודרת (המסמך עודכן והותאם לשידור חדשות בסביבה תחרותית). מסמך נקדי נעשה מעין "תורה שבכתב" של העיתונאות במדינת ישראל. אף שהוא אינו מסמך מחייב מבחינת חוק אלא מבחינה אתית, הרבה עיתונאים ואנשי תקשורת מסתמכים עליו בעבודתם.

נציבות פניות הציבור של רשות השידור: נציב פניות הציבור של רשות השידור אמון על טיפול בתלונות הנוגעות לשידורים בערוץ 1, ערוץ 33 וקול ישראל. חוק רשות השידור קובע כי הממונה על קבילות הציבור ידון בקבילות ובתלונות הבאות מן הציבור בכל הנוגע למשדרי הרשות או לאופן פעולתה. כל אדם רשאי לפנות ישירות אל הממונה על הקבילות ולהתלונן בפניו. הממונה על הקבילות יכול למצוא שהתלונה מוצדקת, כולה או בחלקה, או שאינה מוצדקת. אם התלונה מוצדקת, הממונה יכול להצביע על ליקויים ולדרוש לתקנם בדרך שיקבע ובזמן שיקבע. לממונה על הקבילות יש חופש פעולה מלא בבירור התלונות.

נציבות פניות הציבור של הרשות השנייה: בדומה למקבילה ברשות השידור, נציבות פניות הציבור של הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מקבלת את פניותיהם של הצופים בשידורי הטלוויזיה בערוצים 2 ו-10 ושל המאזינים לתחנות הרדיו האזורי ברחבי הארץ. במסגרת עבודתה מפרסמת הנציבות באתר ובאמצעי התקשורת פניות ציבור נבחרות. פניות אלו עוסקות בסוגיות אשר עוררו עניין רב בקרב הציבור וטופלו על ידי נציבות פניות הציבור. כל אדם רשאי לפנות לנציב פניות הציבור, ובלבד שהפנייה תיעשה בכתב. חוק הרשות השנייה קובע כי נציב פניות הציבור פועל באופן עצמאי.