צילום עיתונות

●       צילום עיתונות: באנגלית: photojournalism. מונח זה, המשלב בתוכו שתי מילים, נועד לציין כי אין מדובר בצילום רגיל, אלא בצילום עיתונות, כלומר – שילוב של תמונה עם סיפור עיתונאי. שני מרכיבים אלה מאפשרים להעביר לקורא עובדות ומידע שנקלטים בכל החושים. ואמנם, כשם שהטקסט העיתונאי אמור לתעד אירוע או לשרטט דמות באמצעות המילים – עובדות, ציטוטים או תיאורים – כך אמור התצלום להביא לפני הקוראים את האירוע או האדם בצורה חזותית.

●       צילום חדשותי: צילום הצמוד לכתבות חדשותיות ומתמקד באירועים ובבני אדם שנמצאים בחדשות ומשמשים נושא לסיקור בעמודי החדשות של העיתון היומי. ערכו של הצילום הוא ערך חדשותי, ולכן צלם העוסק בצילום חדשות חייב להיות בעל כישורים כפולים: כצלם וכעיתונאי. כדי להנציח את הרגעים החולפים חייב הצלם להיות נוכח במקום – "להיות ברגע הנכון במקום הנכון". למשל, צילום זירת פיגוע.

●       צילום מגזיני: צילום מגזין הוא צילום מוזמן, בודד או חלק מסדרה. קיימת אפשרות לתכנן ולתאם את ימי הצילום ואף לביים את הצילום – הן צילומי חוץ והן צילומי אולפן. בסוג זה ניתן לעתים ליצור קשר עם המצולמים ואף ללוות אותם במשך תקופה מסוימת. למשל, צילומי דיוקן. יש צילומי מגזינים שאי אפשר לתכנן במדויק – לדוגמה: צילומי טבע. הצלמים נדרשים להפגין כישורים אמנותיים ומיומנויות טכניות גבוהות.

●       צילום אייקוני: המושג אייקון מגיע מהדת הנוצרית, שם תמונות שהוצבו בכנסיות (איקונין) הציגו את דמותם הידועה של הקדושים בעולם הנצרות. הצילום האייקוני קשור בדרך כלל לאירועים היסטוריים משמעותיים )המטוס הפוגע במגדלי התאומים, צנחנים ליד הכותל(, והוא תופס רגע אחד שהופך לסמל של האירוע כולו ולדרך שבה רבים זוכרים את האירוע ומתחברים אליו רגשית גם אם אין הוא תופס את ההתרחשות המרכזית )רבין שר את "שיר לשלום" אינו תיעוד של הרצח, אבל הוא התמונה הזכורה מן האירוע(.

●       צילום הלם: מאפיין תמונות של מלחמה, אלימות ואסונות טבע. צילום הלם הוא סוג של תצלום שהצלם טען אותו ברגש רב מדי, תצלום שבו הצלם "מאכיל" את הצופים בזוועה או ברגשות עזים.

●       סבל מרחוק/ עייפות מחמלה: צילומי הלם, זוועות וסבל מביאים פעמים רבות לתגובות הנקראות "סבל מרחוק" ו"עייפות מחמלה", כלומר, התמונות מאפשרות לנו לצפות בסבלם של אחרים מרחוק, וכאשר ישנה כמות גדולה של צילומים כאלה, זה גורם בסופו של דבר לאדישות אצל הצופים.

●       דרך הצגת הנושאים בתצלום:

▪        קומפוזיציה: סידור הפריטים בתמונה והקשר ביניהם. הצלם מקפיד על ארגון הפריטים במסגרת התצלום, על היחסים בין הדמויות או הפריטים ועל אופן הייצוג שלהם. ובעיקר – מיקומו של הנושא המרכזי בהשוואה למרכיבי הרקע. בקומפוזיציה נכונה הפריטים בתמונה מסודרים בצורה שבה העין "מובלת" אל נושא הצילום.

▪        זווית הצילום ואווירה: תצלום טוב ימחיש לקורא את האווירה ואת תחושות המשתתפים באירוע, למשל על ידי התמקדות בהבעות פנים או בתנוחות גוף. זווית הצילום היא הזווית שממנה מצולם האובייקט. לזווית הצילום יש השפעה על הצופה מבחינת האופן שבו הוא תופס את האובייקט המוצג לפניו.

▪        איכות טכנית: תצלום הוא בעל איכות טכנית גבוהה כאשר התמונה חדה, ברורה וממוקדת.

●       מעמד הצילום במרחב העיתון ויחסיו עם הכתבה. בחינת הנקודות לדיון

        א.        מהו תפקידו של התצלום?

        ב.        מהו היחס שבין התצלום לכותרת?

         ג.         האם התצלום עומד בפני עצמו? האם הוא משמש כתוספת לכתבה?

        ד.        מהם יחסי התצלום עם הכתבה (תומך בה, מתנגד לה, משקף חלקית את הנאמר בה, מוסיף פרשנות משלו על הנאמר בה)?

        ה.        האם השימוש בתצלום משפיע על אופן הבנת הכתבה?

         ו.         האם התצלום נמצא במרכז העמוד או בשוליו?

         ז.         כיצד משפיע אופיו של העיתון (כיוון פוליטי, אופי קהל הקוראים) על אופן הצגת התצלום (מיקום בעמוד, כותרת)?

        ח.        האם ניתן לבחון את עמדת הצלם ואת מידת התאמתה לתפיסה הרעיונית של העיתון? (למשל: אופן סיקורה של הפגנה, אופן הסיקור של עימותים בין כוחות החוק לקבוצות שונות בחברה הישראלית).

●       מסרים דנוטטיביים וקונוטטיביים בתצלום נתון (רולאן בארת)

▪        המסר הדנוטטיבי (דנוטציה): המשמעות הראשונית, המובנת מיד לרוב הצופים. רמה תיאורית, מה אני רואה בתמונה. תיאור האובייקטים המצולמים, דימוי חזותי שכדי להבינו נדרש ידע בסיסי.

▪        המסר הקונוטטיבי (קונוטציה): הקונוטציות השונות שמעלה התצלום אצל צופים שונים. המשמעויות, המסקנות, הפרשנויות האישיות והמגוונות שכל אחד מהצופים והצופות עשוי להעניק לתצלום.

●       הדילמות האתיות והחברתיות שניצבות בפני צלמי העיתונות

§       עבודה עיתונאית מול "לא תעמוד מנגד" – לצלם או לעזור?– ההתלבטות אם לנצל הזדמנות ולצלם תמונה נדירה או להושיט עזרה במקרה שבו הצלם נקלע, למשל, לתאונת דרכים, ניצב מול אדם בסכנת מוות או מצלם בשדה הקרב. זו שאלה שצלמי עיתונות רבים מתלבטים בה, ואין לה פתרון אחד.

§       ייצוג המציאות מול הבניית המציאות – אופן הייצוג של המצולמים: סוגיה אתית אחרת כרוכה ביחסי הצלם והמצולם. כאן עולות שאלות על דרכי ייצוגם של המצולמים. בנוסף לכך מתחדדת שאלת ההטיה הסטריאוטיפית הקיימת אצל כל אחד מאיתנו, משום שיש לה משמעות חברתית ומוסרית כשהיא מופיעה בתצלום. כל צלם יודע שתצלום יכול לשנות דעה. סוגיה זו משמעותית על אחת כמה וכמה כשמדובר בצילומים שיש להם כוח רב בהבניית המציאות.

§  פרסום תצלומים של ידוענים ואישי ציבור מול צנעת הפרט: אנשים מפורסמים (סלבריטאים) עושים לא מעט כסף מהשם שיצרו בציבור עקב היותם מפורסמים. אך האם בשל היותם ידוענים הם ויתרו למעשה מראש על פרטיותם? האם ראוי שהחוק יגן על שמם הטוב של מפורסמים ועל פרטיותם כפי שהוא מגן על שמם של אנשים פרטיים? או שאולי במקרה של ידוענים יש להעדיף את עקרון חופש הביטוי ולאפשר פגיעה בשמם הטוב ואף להתיר חדירה לפרטיותם? האם כתבות רכילות הן "עניין לציבור" הראוי להגנה מפני תביעות לשון הרע ופגיעה בפרטיות? האם לסלבריטאים יש זכות שלא יטרידו אותם צלמי פפראצי ועיתונאי רכילות? (סלבס, לשון הרע, והזכות לפרטיות של סלבריטאים).

§       הפצת תמונות ברשתות החברתיות מול זכויות היוצרים של הצלם: מדובר בסוגיה מורכבת שבה הכללים לא תמיד ברורים. האם ידוע מי צילם את התמונה? מהי מטרת ההפצה של התמונה או השימוש בה? איך ניתן לזהות אם תמונה מוגנת בזכויות יוצרים או פתוחה לציבור? האם אי הידיעה פוטרת את המפיצים מעונש? מה אומר החוק במקרים אלה?

§       פרסום תמונות של קורבנות וקטינים מול שמירה על חיסיון רפואי ופרטיות: בתקנון האתיקה של העיתונאים, כמו גם בחוק, קיימת הגנה על פרסום תמונות של קטינים וקורבנות וחשיפתם לציבור. עם זאת, לעתים יכולה להיווצר דילמה הקשורה לפרסום תמונה זו או אחרת מסיבות שגוברות על השמירה על הפרטיות או החיסיון רפואי. האם במקרה של פרסום תמונה בעלת חשיבות רבה ומשמעות מרכזית בקביעת דעת קהל יגבר שיקול זה על החובה לשמור על פרטיות הקורבן או הקטין? אילו מצבים יכולים להתאים לעיסוק בדילמה זו?