·
אובייקטיבי: שאיפה וניסיון
של יוצרי סרטים דוקומנטריים להאיר את המציאות בסרטים באופן מאוזן שאינו מתערב, מחנך
או מכוון, קרוב ככל האפשר לאמת הממשית.
ביקורת על כך בדברי נלסון גודמן: מבט "אובייקטיבי" הוא למעשה
מבט בנאלי, זה המוכר לנו, זה שחונכנו עליו והורגלנו אליו. הוא לגיטימי לצורך
תקשורת, אך אין לראות בו תופעת טבע. בעיני הוגים המפרשים את המציאות בהקשר של
מלחמת מעמדות או מאבקי שליטה, "אהבת היש כיש" אינה אלא גנבת דעת והונאה
עצמית. לתפיסתם של יוצרי סרטים מאואיסטים-רדיקליים, ובראשם ז'אן-לוק גודאר (1930) וז'אן
פייר גורין (1974-1968), קבלת העולם כפי שהוא מצטלם פירושה השלמה והתעלמות מאי-הצדק
ומכזבי השליטים.
·
הבניה חברתית של המציאות: ברטולד
ברכט טען כי הריאליזם באמנות פירושו למעשה הוא הצגת נקודת הראות של השליטים כנקודת
הראות השלטת. בהסתירו את המכשור הקולנועי ואת המניפולציות הנעשות בו, יוצר הריאליזם
הנטורליסטי אשליה שהמציאות ניתנת להצגה אובייקטיבית ומאוזנת. כך ז'אנר זה משחק
לידי השליטים, בהיותו מתכתב עם האשליה שהשליטים מבקשים ליצור, ולפיה המציאות אינה
ניתנת לשינוי. האמן הריאליסטי מחויב לנפץ את הדימוי האובייקטיבי של המציאות.
הסרטים "האובייקטיביים" יוצרים שגרת צפייה המקנה לגיטימציה למבט מן הצד
והופכת את מוסכמות "האובייקטיביות" לתופעת טבע. ז'אן לואי בודרי טען כי
ראייה "אובייקטיבית" היא תוצר של האידיאולוגיה הבורגנית, שראשיתה כבר בתקופת
הרנסנס. הצילום הקולנועי מממש את האידיאולוגיה הקפיטליסטית המעוניינת במציאות
שניתן לכמת ולמדוד על מנת לסחור בה.
·
תיעוד: תעודה, Document, בעברית: מסמך או תיעוד-עד; בלטינית: ללמד. מילים המרמזות על דיווח
דידקטי, אינפורמטיבי ואובייקטיבי של ההתרחשות המצולמת; מציאת האיזון העדין בין
האקראי לבין ההכרחי. הגדרה זו מתאימה רק לחלק מהז'אנרים של הסרט התיעודי, אך
הכינוי דבק בו.
·
קולנוע תיעודי (דוקומנטרי): מקור
השם "דוקומנטרי" הוא מהמילה דוקומנט, מסמך. סרט דוקומנטרי
הוא סרט המתעד את המציאות ומסתמך עליה, בשונה מסרט עלילתי שהוא סיפור בדוי.
בקולנוע דוקומנטרי אפשר לצלם אירועים בעת התרחשותם
או לשחזרם בדיעבד למטרת תיעוד. הסרט הדוקומנטרי אינו בהכרח המציאות עצמה, אלא
פרשנות שלה מנקודת ראותו של יוצר הסרט. התכלית אינה לשמש "מצלמת אבטחה" המתעדת
את המציאות ותו לא, אלא מדובר בתכלית אמנותית המביאה לידי ביטוי אמירה ערכית של
היוצר.
בבואנו לנתח סרט
דוקומנטרי, עלינו לשאול: של מי נקודת
המבט בסרט? האם יש נקודות מבט אחרות? האם הן מיוצגות בכבוד או שמא באופן מגוחך? מה
אנחנו יודעים על הרקע התרבותי והאידיאולוגי של הבמאי? האם הדבר ניכר בסרט? מהם
מקורות המימון לסרט?
תת-סוגות מרכזיות בקולנוע התיעודי
לקולנוע התיעודי תת-סוגות
רבות. להלן נתמקד בשש המרכזיות:
1.
נרטיבי קלאסי: בסרט כזה הבמאי מסתיר את נוכחותו, והסרט מורכב
לרוב מראיונות, מצילומים ומקריינות (voice over) של
"מספר יודע כול". אמצעים אלו מעצימים את "רושם האמת" ואת
האשליה של צפייה במציאות כפי שהיא. מקובל לראות בסרט של רוברט פלהרטי (Flaherty) "נאנוק בן הצפון" משנת 1922 הסרט
התיעודי הראשון. בסרט הגיע הבמאי אל "האחר", אם כי שנים לאחר מכן התברר כי
מעורבותם של היוצרים התיעודיים במציאות הייתה עמוקה, ושבסרט היו קטעים מבוימים.
לדוגמה, מאחר שלא הייתה אפשרות לצלם בתוך האיגלו, המשפחה צולמה שוכבת מחוצה לו,
ועל ידי עריכה נוצרה אשליה שהקטעים צולמו בתוך האיגלו. בהמשך, התמקדו הסרטים
התיעודיים במקומות רחוקים מהמערב ואקזוטיים או באסונות טבע. צילומים תיעודיים שנראים
בעינינו כיום מובנים מאליהם בערוצים כגון נשיונל ג'יאוגרפיק או דיסקברי היו אז בגדר
חידוש מרעיש.
2. תעמולה: סרט קולנוע שיש בו צורה כלשהי של
תעמולה. סרטי תעמולה עשויים להיות "עטופים" בדרכים רבות, כשלמעשה הם
סרטים שהופקו על מנת לשכנע את הצופים בעמדה פוליטית ספציפית או על מנת להשפיע על דעת הקהל או על התנהגות הצופים.
לעתים קרובות הדבר נעשה באמצעות הצגת מידע סובייקטיבי, ובמקרים רבים – מידע שנועד
להטעות את הצופים בכוונה תחילה.
3. דוקו-אקטיביזם: במאי הסרט מבקש להתערב
במציאות החברתית והפוליטית, לחולל בה שינוי ולהניע תהליכים. סוגה זו מהווה חלופה לתוצרי
התקשורת הממוסדת, היא מערערת על ה"אמת" שמנפיקה המדיה ועוסקת בסוגיות שנדחקו
לקרן זווית.
4. דוקו-דרמה: שחזור אירועים ודמויות
היסטוריות מתוך שימוש בנתונים ובממצאים אמיתיים. כך יכול הבמאי "להתכתב"
עם דמויות ועם אירועים מהעבר ולהחיותם. לדוגמה, סדרת "המקוללים" של חגי
לוי ה'פוגש' פיקטיבית דמויות הנערצות עליו, ומנהל עמן שיחה נוקבת תוך תיאור חייהן
ויצירתן.
2.
תיעודי אישי: נקודת מבט סובייקטיבית
ואישית של היוצר המספר על אירוע בחייו מתוך המציאות שלו. נעשה תת-ז'אנר נפוץ מאוד עם
הזמינות הטכנולוגית שהפכה את הטלפון החכם לכלי לתיעוד המציאות שכמעט כל אדם נושא
עמו לכל מקום.
3. דוקו-ריאליטי: ז'אנר של ריאליטי המתיימר להתנהג כקולנוע תיעודי. דוקו-ריאליטי
יתעד את המציאות כפי שהיא מתועדת בקולנוע התיעודי, אך בליווי מאפיינים הדומים לאלה
של ז'אנר הריאליטי, כגון משימות, תחרות, ניצחון או הפסד, ומוטיבים נוספים שתכליתם היא
צבירת רייטינג. תכניות מסחרית אלו מציגות משתתף אחד או יותר ומלוות אותם בלי
התערבות. חלק מהתכניות ילוו את המשתתף בחיי השגרה שלו, בעבודה ובשעות הפנאי,
כשלמעשה הסדרה אינה נוקטת קו עלילתי מסוים. לעתים יוצגו אינטראקציות בקרב קבוצת
חברים, בני משפחה או משתתפים העובדים יחד, במקרים אחרים אין קשר בין המשתתפים
בתכנית, פרט לתכונה מסוימת המשותפת להם, ולעתים המשתתפים בתכנית כלל אינם מכירים זה
את זה ונפגשים רק בסוף התכנית, אם בכלל. המשותף בין כלל תכניות הז'אנר הזה הוא שהן
מציגות את חייו של המשתתף בלי התערבות. יהיה זה אדם מן היישוב או לחלופין ידוען ססגוני
– בכל מקרה, מדובר בתיעוד חייו ובנעשה בהם, ובמתן אפשרות לצופה לחוות את חייו של
אדם אחר למשך הסדרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה